אספנות כפייתית והזנחת הבית, מה עושים?
שמי שי ואני עוסק בפינוי דירות. במסגרת עבודתי אני פוגש את כל עם ישראל ולעתים נחשף מקרוב למקרים אישיים כואבים של אגרנות כפייתית, כמו זה שאני עומד לספר. מפאת צנעת הפרט וכבודם של המעורבים, השמות בדויים, אך זהו סיפור אמתי על עזרה שהגיע בזמן וחוללה שינוי נוגע ללב בחייו של אדם.
רצה הגורל שיום אחד אפגוש את ר‘, בחורה צעירה שסיימה את לימודי התיכון. היא פשוט הפתיעה אותי במגרש החנייה, כאשר הבחינה מרחוק במשאית עם לוגו העסק, ובאינסטינקט של רגע החליטה לפנות אלי.
היא שאלה לגבי העיסוק שלי, אך שאלה במפורש האם אני מפנה דירות של אגרנים. עניתי בחיוב, וראיתי את שתיקתה. ”זה אחד ההורים“ שאלתי? לפי המבט בעיניה נראה שקלעתי בול והרגשתי שהיא קצת נרגשת. התחלתי להסביר לה שזו העבודה שלי, שאני מכיר את הנושא ומבין לליבה.
היא החלה לשתף אותי בפרטים לגבי הרגל האגרנות, המצב בבית, ובעיקר ההכחשה של אביה, המגיב בכעס כלפי אזכור הנושא. אני תמיד אומר שמאחורי כל פינוי דירת אגרנות ישנו סיפור אנושי. יכולתי לראות בעיניה ובשפת הגוף את מה שכבר ראיתי במקרים אחרים; הבנתי את כל מה שהיא מתביישת לספר. הייתי מופתע רק מגילה הצעיר, ומההבנה שלה שהיא צריכה לפנות לעזרה.
היא הסבירה לי איך ביתם מלא בחפצים שבורים וזוהמה, ואי אפשר לחיות בבית. היא הסבירה על הבעיות שזה גורם עם השכנים ועל המבוכה הגדולה וחוסר האונים. היא מצאה נחמה מסוימת בגיוסה הקרוב, והאפשרות להתרחק מהבית, אך גם חוששת מהחמרת המצב בבית בהיעדרה.
ראיתי את הכאב בעיניה, ועצרתי אותה מלהמשיך ולספר. ”אני מכיר את הבעיה ואני יכול לעזור“, הרגעתי אותה. הצעתי שאבוא לביתה ואדבר עם אימה, אך היא חששה והעדיפה לשוחח קודם עם אמא שלה לגבי הנושא. כל שנותר לי לעשות זה למסור לה את כרטיס הביקור ולקוות כי תאזור אומץ לפנות לעזרה.
דירה של אגרן כפייתי צילום שי פינוי דירות (7)
שיחת הטלפון הגיעה יומיים מאוחר יותר, הוזמנתי לביתם בשעה שאבי המשפחה לא נכח. בתור אחד שביקר בדירות רבות של אגרנים כפייתיים, אני עדיין כל פעם מזועזע מחדש. אך לצד הזעזוע, הפעם התחלתי לראות את הדברים בפרספקטיבה חדשה, זוהי לא רק עבודה אלא הזדמנות לחולל שינויי בחייהם של אנשים.
לאחר שסקרנו את מצב הדירה, ולאחר שנשאלו כל השאלות, נרקמה תכנית. הוחלט כי המשפחה תצא לחופשה, ובמהלך החופשה אנו נבצע את הפינוי. האמא יידעה גם את השכנים, שגם הם קיבלו זאת בברכה.
הגענו אל הדירה ביום שנקבע ומייד ניגשנו לעבודה. העובדים תודרכו היטב לגבי המשימה והיו מודעים ללוח הזמנים הקצר. כפי שנמסר לנו מראש, רבים מהחפצים שנאגרו אכן היו בעלי ערך. ואלו כמובן הופרדו ונארזו בצורה מסודרת. ואילו האשפה הוכנסה לשקיות אטומות ופונתה למכולת האשפה שהבנו.
לאחר שפינינו את האשפה, יכולנו לטפל בכל מיני מפגעים כמו דלתות מתפרקות וחלונות שבורים. העובדים טיפלו בכל הבעיות והחלו גם בניקוי הנכס, שכלל גם הסרת לשלשת יונים שהצטברה במקומות שונים.
השתמשנו בכלור וחומרי חיטוי חזקים, ובעקבות המקקים הרבים שהתרוצצו השתמשנו גם בחומרי הדברה. התהליך עצמו לא היה קל, אך התוצאות היו מספקות. לקראת סוף העבודה כבר יכולנו לראות את ההבדל, הבית חזר להיות מקום שאפשר לחיות בו.
עמדנו בלוח הזמנים וסיימנו בדיוק לפני שהמשפחה חזרה. אב המשפחה היה בשוק, אבל מייד החל לבכות בהתרגשות למראה הסדר והניקיון; הוא החל להבין שזה משהו שהיה צריך לעשות מזמן. והוא נרגע כאשר הראינו לו כי יצירות האומנות שאסף שמורות ובטוחות במקום מסודר.
לאחר כחודשיים פגשתי שוב את ר‘ במקרה, בדיוק באותו המקום בו נפגשנו לראשונה. הפעם היא כבר הייתה חיילת שחזרה לחופשת סוף השבוע. יכולנו לראות את האושר בעיניה, ואת ההתרגשות לקראת ארוחת השבת בבית נקי ומסודר.
ובהזדמנות זו, אני רוצה לפנות לכל מי שהמצבים הללו נשמעים לו מוכרים. לכל מי שחווה את הבושה ואת התסכול. את הכל אפשר לתקן, ואפשר להחזיר את החיים למסלולם. אל תתביישו לדבר על זה, ואל תתביישו לפנות אלינו. אנו נסייע לכם בכל הרגישות.
